הרה"ג רבי אביגדור ברנשטיין שליט"א

"אַחַת הִיא מָצָאנוּ, מִצְוָה אַחַת נַעֲלָה וְנִשְׂגָּבָה בְּעֶרְכָּהּ, אֲשֶׁר מִלְּבַד שְׂכָרָהּ הַגָּדוֹל מְאֹד, עוֹד יִהְיֶה הָאָדָם בָּטוּחַ עִמָּהּ כִּי צִדְקָתוֹ תַּעֲמֹד לָעַד לְקַבֵּל שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא וְלֹא יְנַכּוּ אֶת שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה…

"הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא – לִהְיוֹת מִמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים, לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים! מִי שֶׁלְּמֵדִין הֵימֶנּוּ לְהוֹקִיר וּלְחַבֵּב אֵיזֶה מִצְוָה בְּיוֹתֵר, זֶהוּ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא עָמֵל בְּמַעֲשֶׂה לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים לִמְשֹׁךְ אֶת לְבָבָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, זֶהוּ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם גָּמוּר! וְכָל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יַסְפִּיק לְעֵרֶךְ הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל מִצְוָה זוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: 'וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד', כִּי הַשָּׂכָר שֶׁל מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, בְּהֶכְרֵחַ יִהְיֶה שָׁמוּר לוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אֵין כֹּחַ בְּטוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה לְנַכּוֹת אֶת הַשָּׂכָר, וּבְהֶכְרֵחַ יִהְיֶה שָׁמוּר בַּעֲדוֹ לָעוֹלָם הַבָּא".

(כוכבי אור מאמר ב)

בדברים מלהיבי לב אלו הנחיל מרן הגר"י בלאזר זצוק"ל לדורות את ערך גדולתה של מצות זיכוי הרבים – "קידוש השם גמור"! לא "בגדר", ולא "בבחינת", אלא קידוש ה' גופא, על כל המשתמע, ובכלל זה – שכר נצחי בטוח לעולם הבא.

ברם, מאליה מתעוררת השאלה: קידוש ה' במשמעות המוכרת של "מסירות נפש" – לאו דוקא בהקרבת החיים אלא גם בהכנעת הטבע ובביטול הרצון – הוא בוודאי המדרגה הגבוהה ביותר אליה יכול יהודי להגיע. למסור את כל לבבו, נפשו ומאודו למען שמו יתברך. וכאשר אדם מוסר את "העולם הזה" שלו על כל הנאותיו האפשריות למען שמו יתברך, הרי בוודאי שלא יספיקו כל הנאות העולם הזה כדי לשלם את שכרו, כי מי שהעמיד את קדושת שמו יתברך מעל כל העולם הזה, אינו יכול לקבל את שכרו מאותו עולם.

אולם כאשר אדם מקדש את שמו יתברך בדרך של זיכוי הרבים, בפעולות המעוררות אחרים לעבודת ה', לעסק התורה ולקיום המצוות – מדוע גדולה כל כך מעלת פעולתו, עד שאין בכל הנאות העולם הזה כדי לשלם עליה, בניגוד לכל שאר מצוות התורה שהאדם עלול, חלילה, לקבל את כל שכרן בעולם הזה?

*

תשובה אחת לשאלה, היא דמות קדשו ותולדות פעלו של מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצוק"ל.

יחיד ומיוחד בין מזכי הרבים בדורות האחרונים היה מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, מייסד 'הדף היומי' בתלמוד בבלי. בלהט התשוקה אשר בערה בקרבו לקשור את נפשות ישראל בכל פזוריהם בקשר דאורייתא, הצית את השלהבת הראשונה אי אז  בווינה, באלול תרפ"ג, ומשם העלה את אש התמיד לדורות, עד עצם היום הזה.

מה נזקף לזכותו של מהר"ם שפירא? מאות מיליונים, אולי אפילו מיליארדים, של דפי גמרא. ריבי רבבות של מצוות תלמוד תורה מדי יום במשך מאה שנים!!

אבל לא רק זה. כל מהלך החיים של הלומדים, בוודאי הושפע לטובה מלימוד קבוע ומקיף זה. כל הנהגת ביתם בוודאי נעשתה ראויה יותר, מרוממת יותר, לעתים אף מקודשת יותר. ומי יודע כמה אלפים ורבבות חייבים את כל מעמדם הרוחני ללימוד 'הדף' שלהם, של אביהם או של סבם. עולמות לאין מספר מלאים בתורה ובמצוות, שכולם נזקפים לזכותו של מהר"ם שפירא זצ"ל.

ובעולם הזה אין מי שיכול, טכנית, להכיל כל כך הרבה הנאות אשר יוכלו להוות שכר עבור הזכויות האלו.

*

אבל התשובה השניה, העיקרית, היא אתה, אני, כל אחד מאיתנו.

כי רבי מאיר שפירא לא יכול היה להוציא לפועל את רעיונו הגדול ללא עזרתם של רבים מאד אשר עמדו לימינו, אשר הלכו אחריו.

לא רק מרן החפץ חיים זיע"א שחלק לו כבוד מלכים והעניק לו גיבוי מלא מתחילת כינונה של האסיפה  בווינה; לא רק מרן הגרח"ע זצוק"ל שהציע וגיבש את הפשרה שאפשרה את העלאת הרעיון בכנסייה הגדולה; לא רק מרן האמרי אמת מגור זצוק"ל אשר הבעיר את כל הגולה באמצעות רבבות חסידיו כאשר נכנס ללמוד את 'הדף היומי' ביום המיועד, ליל ראש השנה תרפ"ד; ולא רק כל גדולי התורה דאז אשר עודדו, דרבנו והמריצו את הוצאתו לפועל של החזון הנשגב הזה –

אלא גם כל אחד מהוגי הכנסיה הגדולה, יוזמיה ומארגניה עד אחרון הסדרנים אשר אפשרו את קיומה, גם להם חלק ונחלה בזכויות הכבירות הללו עד היום הזה. דמיינו אתם, אילו עמדה בחלקכם הזכות להיות שם יחד עם רבי מאיר. לעזור לו בבניית התכנית הגרנדיוזית הזו. האם הייתם מוותרים עליה?

ברם, הזכות הזו נתונה לכל מי שלקח חלק במהפכה. מייסדי השיעורים וחבורות הלימוד במחזור הראשון של 'הדף היומי', כל משתתף אשר בהשתתפותו החזיק וקיבע את מעמדם של שיעורי 'הדף היומי' בכל אתר ואתר, וכל לומד שהוא בכל מקום בעולם, אשר בעצם לימודו לקח חלק בהפיכתו של 'הדף' לנכס צאן ברזל בעולם היהודי.

רבי מאיר שפירא לא יכול היה ללכת ולייסד שיעור 'דף היומי' בכל עיר ובכל עיירה. גם לא היה באפשרותו להסתובב ולהושיב בליל ראש השנה עוד יהודי ועוד יהודי לצד הגמרא, כדי שרעיונו אכן יתחיל להתגשם.

כל זה קרה בזכות אלפי עוזרים באלפי נקודות זמן במאה השנים האחרונות, שהפיצו את אורו הגדול של הדף היומי.

היו לו, אפוא, אלפי עוזרים ומסייעים בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, אשר כולם היו מחולליו בפועל של 'הדף היומי' ומנחיליו לדורות לכל המון בית ישראל.

אלפי עוזרים ומסייעים, ולכולם זכות ראשונים בכל הזכויות העצומות אשר הלכו ונתרבו מאז לאין שיעור ומוסיפים והולכים ביתר שאת וביתר עוז, בכל עת ובכל שעה.

*

כמעט שמונים וחמש שנה לאחר מכן, בראש חודש אייר תשס"ח, חווה העולם היהודי תהליך מעין זה, כאשר אלפי יהודים בכל העולם, מכל החוגים ומכל השכבות, נשמעו לקריאתם של גדולי הדור דאז והחלו את לימוד 'הדף היומי בהלכה'. כל אחד מהם! לקח חלק מהותי ומשמעותי במהפכה כלל-עולמית של לימוד ההלכה וידיעתה.

כמו מערכת מסועפת של גלגלי שיניים, כך הלכה והתרחבה המהפכה מאיש לרעהו, מכולל לכולל ומישיבה לישיבה, מעיר לעיר וממדינה למדינה. כל לומד שישב בבית המדרש והגה ב'משנה ברורה' החדש של 'דרשו', כל אברך שישב באוטובוס ועיין בחוברת ה'ביאורים ומוספים', כל בחור שסיפר לחבריו על הקביעות החדשה שלו; ועל אחת כמה וכמה – כל מי שטרח בפועל לעשות נפשות בייסוד שיעור חדש או מקום מבחן –

כל אחד מאלו הפיץ את הבשורה, החדיר אותה לתודעה, ומשך את לבבם של עוד ועוד מבקשי ה' אל הלימוד היומי ואל הבחינות החודשיות… וכל אחד מהלומדים הללו הפך גם הוא למוקד רב השפעה של שאיפה והשתוקקות למשנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד.

ולכל אלו זכות יסוד עצומה, לא רק ברבבות שעות לימוד, לא רק בשליטה מופלאה של אלפי אברכים ובחורים במכמני המשנה ברורה, לא רק בכך שלימוד המשנה-ברורה על כל חלקיו ומרכיביו הפך להיות נחלת הכלל, ולא רק במחזה היומיומי המרנין של בני תורה מופלגים לצד אנשי עמל הוגים בהלכות ברכות, בהלכות מוקצה או בהלכות עירובין –

כי גלגלים נוספים נעו עמם. משפחות, ישיבות וקהילות שלמות. דקדוקים בהלכה שנוספו לחייהם, אחריות ורצינות בקיום המצוות, רגשי לב ונפש בעבודת ה'. ובכל אלו זכויות יסוד, לאותם ראשונים אשר נחלצו חושים להניע את המהפכה, בכוחם ובכוח כוחם עד עולם.

*

זו היא התשובה לשאלה בה פתחנו –

זיכוי הרבים הוא קידוש ה' גמור שאין לו תמורה ואין לו ערך בכל הנאות העולם הזה. כל פעולה ולו הקטנה ביותר של זיכוי הרבים, כמוה כגלגל שיניים, המניע עמו גלגלים רבים אחרים, שמניעים גם הם גלגלים נוספים עד אין קץ.

כך בכל הנהגה ישרה, בכל מדה מתוקנת, בכל מעשה חסד… כל פעולה של זיכוי הרבים יש לה השפעה אינסופית שאין קץ למתן שכרה,

ותלמוד תורה –

כנגד כולם!

*

אנחנו עומדים היום בעזרת הנותן כוח לעשות חיל, לפני תחילתה של תקופת זוהר חדשה בלימוד הש"ס – 'העמוד היומי'. לימוד יומי קבוע של עמוד בתלמוד בבלי, גמרא ורש"י, גפ"ת, או גפ"ת עם מפרשים.

תוכנית זו, שזכתה לתהילת שבח נלהבת ולברכת עידוד נמרצת של גדולי ישראל לכל שבטיהם, נועדה להרחיב ולהעמיק את מעגלי לומדי הש"ס, הן בכאלו החפצים בלימוד מתון ויסודי יותר, והן בכאלו החפצים בחזרה ושינון לצד הלימוד הקבוע של 'הדף היומי'.

וכולנו, כל אחד שקורא את השורות הללו, יכול לזכות ולהיות מ"נושאי הארון"! אלו שיניעו את הגלגלים הראשונים, אשר ימשכו אחריהם את כל העולם היהודי, אשר ינחילו לעוד רבבות יהודים את הש"ס שלנו, מרכז הווייתנו בגלותנו.

וכך לימדנו מרן החפץ חיים זיע"א <(אהבת חסד ח"ב פט"ז בהערה) מדי דברו אודות ענין זה של "מרובין העושין את המצוה":

כלל גדול אמרו בשבת, "זה אינו יכול וזה אינו יכול, חייב חטאת". היינו, מלאכה שנעשתה על ידי שני אנשים, אם אינה יכולה להיעשות אלא בצירוף שניהם, כל אחד מהם חייב חטאת – למרות שהמלאכה לא נעשתה מכוחו בלבד – היות ובלעדיו לא היתה נעשית.

וכך גם, ביאר מרן החפץ חיים, במצוה הנעשית על ידי רבים, אם אינה יכולה להיעשות אלא בצירוף כולם, יזכה כל אחד מהם למלוא השכר על מצוה זו – למרות שאינה נעשית מכוחו בלבד – היות ובלעדיו לא היתה נעשית.

*

אחינו כל בית ישראל! המצוה הגדולה הזו המונחת לפתחנו – 'העמוד היומי' – היא מצוה של "זה אינו יכול וזה אינו יכול"! איש ממנו לא יוכל לשאת לבדו את משא הקודש. רק מכוחם של היחידים, אלפי יחידים, אשר יקימו שיעורים וחבורות, אשר יקבלו על עצמם את הלימוד היומי הזה וישפיעו גם על אחרים להצטרף – תיעשה המצוה הגדולה הזו! רק בצירוף כל אלו – יזכה העולם להתחדשות העצומה הזו של לימוד הש"ס.

וכל אחד מאלו, יזכה למלוא השכר על זיכוי הרבים העצום והכביר – מיליארדי זכויות לנצח נצחים, עמודי גמרא לאין מספר, התחזקות רוחנית של רבבות אנשים ומשפחות, עולמות שלמים של תורה ומצוות ההולכים ומוסיפים ומתרבים – ככוכבים לעולם ועד!

בידך הדבר, קום עשה!

כל פעולה גדולה או קטנה, כל התעוררות שהיא אשר תמצא לעשות בכוחך, ו"הארון נושא את נושאיו" – מאליה תלך השפעתך ותתרחב, ותעשה פירות ופירי פירות בכל העולם, עד עולם!